נכתב לזכרו של גל אפל אהוב לבנו חבר ואח לנצח נצחים.
העיניים נשברו לי מכאב,
נשרפו,
ראיתי אותך מדבר ומספר את המה מתרחש,
את המה, אתה, רואה ניכוחה,
מה נחנק לומר,
מה מתעכב,
מה מצליח לבטא,
מה חוסך מאיתנו,
שוקל אותיות,
ומה אתה מבקש לעצמך
ברווח של אתה כאתה,
מראה לנו בית מחודש בתוך המסע.
שבט לוחמי האור התכנס לקראת הירח החדש
הניח חניתות של תבונה.
הרכין ראשו בהבנה ורעד
רעד,
איתך,
ליטפ אותך במילים,
במעשים,
בתפילות,
בבדים מתנופפים,
בנשיקות בידיים,
רואים געגוע,
אוחזים,
אוחזים,
משחררים,
משחררים,
מחכים לצלצול,
שיגמר,
יגמר השיעור,
בתקוות של ילדים תמים,
המברכים אותך לפני שנתם,
במסע מבורך מעיפים עלי כותרת ברוח.
ובלילה, בלילה, השמיים נמתחים בפיהוק,
הזמן מושחל לקוף המחט
וכל הנחלים כולם
שואגים איתך
עכשיו
כשאדום
ושורפ בעיניים
עכשיו בציור מקושקש