היא שולחת לי הודעה במסנג'ר שאני כמעט ומפספסת . בואי ניפגש, נביא קפה, נדבר ...כשהיא מגיעה היא לובשת עליה מעיל אשמה.
את מבינה היא אומרת...התרגלתי להיות תמיד האשה האחרת. זו שמקבלת פירורים ושומעת שהשניה העיקרית שהיא בעצם הראשונה מקבלת את כל העוגה אוכלת אותה והיא תמיד נשארת שלמה היא והעוגה ואני פירורים של רגעים,זכרונות, מגע. ים שקרים ואין ספור טכניקות הסתרה.
אני שומעת אותה מדברת.
בוחנת אותי לאורך השיחה לרגעים של "תבחרי צד" ,"או ברור לך שהוא סובל" . , או " האהבה שלנו את לא מבינה"...."עוד קצת והוא יסיים איתה את הקשר"..., " עכשיו עם המצב אין סיכוי להגיע לבית משפט","אסור שמישהו ידע מהילדים"...
אני הולכת משם ברגל הביתה אנחנו גרות מתברר באותה שכונה....הצעדים שלי חושבים ומהססים...
...האישה האחרת , מערכת יחסים שצומחת בתוך סדק,על תילי תילים של שקרים רעועים,בהתחלה זה נראה אהבה אבל מתברר שזו בחירה של אהבה כואבת או אהבה שאין בה רגע שקט ,אהבה וכאב מתעתעים עוטפים את ההתרגשות וקבלו לונה פארק מרטיט של עליות ומורדות,דרמות וחוסר איזון לכל השותפים.
הייתי האישה האחרת בעצמי היה לי בוץ ריגשי כזה בלב ,הגעתי להקשבה לנשימות שלה כשהיא צועדת מאחורי גבו של הגבר שלי , הייתי גם האישה הראשונה שיודעת שיש אישה אחרת פעם,פעמיים,שלוש ולא נעים לומר שיש מצב שאולי היו יותר...
.לפעמים היא היתה החברה הכי טובה שלי,לפעמים היא היתה נראית כמוני אבל צעירה ממני ,לפעמים רק הרגשתי שהיא נמצאת ,חשדתי , לפעמים ידעתי כי מצאתי סימנים ,היתה אחת ששלחה לי תחתונים אדומים במזוודה של בן זוגי...
אהבה וכאב כמו קעקוע בתוך ליבי, בתוך ליבה.
אני מסמסת לה לאישה המופלאה הזו כמה עוצמה יש בה שקראה לי ככה לקפה הזה על הספסל לבקש לה קעקוע חדש . להוריד נשל מיותר מעצמה ולקבל לעצמה עור חדש...העוטף מחדש תקווה חדשה לא רק כעטיפה יפה אלא כמהות פנימית חדשה.
אני מחכה להפגש עם עצמי דרכה בפעם הבאה.
אזור קבצים מצורפים